12 מרץ 2012
חלום ליל קיץ
רבים בנינו וודאי שמעו על ההוגה הצבאי מהמפורסמים ביותר הלא הוא קרל פון קלאוזוביץ (1780 -1831 ), איש הצבא הפרוסי אשר הגותו הצבאית ממשיכה להשכיל ולחנך קאדרים של אנשי צבא ברחבי העולם עד היום.
לאלו המתקשים לזכור שמו, וודאי שמעו על קטעים מפורסמים מהגותו כגון "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". "ניהול מכונת המלחמה", "עקרונות הקרב המשולב", "ריכוז המאמץ", "בנין הכח הצבאי","שלילת המלחמה בעצימות נמוכה", "עדיפות ההתקפה על פני ההגנה" ו"המלחמה הטוטלית" בנוסף לרבים אחרים. עקרונות אלו אשר יושמו בשדה הקרב באורח מקוטע וספורדי לפני פרסום הגותו הצבאית של פון קלאוזוביץ (למעט הגותו הצבאית של גנרל סון טס'ו ב-"אמנות המלחמה" בסין לפני כ-2500 שנים), הפכו לניכסי צאן ברזל מאז ועד ימינו לכל איש צבא מקצועי המכבד את עצמו ולכל מדינה שוחרת חיים וקיום.
נעיר כאן כי מלחמת לבנון השניה חשפה באורח מחפיר את אזלת ידו ומוחו של הפיקוד העליון הצה"לי (והסיבות לכך כבר פורטו במאמרנו "צבא שיש לו מדינה" מהשבוע החולף), אשר נהג בשונה לחלוטין מאשר אמור היה להתנהל באשר לאורח הפעלת הכוחות במלחמה זו. צה"ל פעל קרקעית במלחמת לבנון השניה כפי שפעלו צבאות לפני מאתיים שנים ויותר עוד לפני זמנו של פון קלאוזוביץ, תוך קיעקוע וזילזול, שמקורו תואר במאמרי הקודם, במרבית עקרונות הלחימה המודרנית כפי שהותוו על ידי הקצין הפרוסי, כדי ביזיון וקצף.
אנו בחרנו להתרכז במאמר זה בנושא נוסף הנובע מהגות הפילוסופיה הצבאית של קרל פון קלאוזוביץ ואלו נושאים נוספים וחשובים מאין כמותם לניהול הקרב ובסופו להכרעת המערכה. המדובר הוא בעקרונות "האסטרטגיה של הגישה העקיפה", "הסחה וההטעיה", ו-"מאמץ ראשי ומאמץ משני". שלשת עקרונות אלו הינם חוד החנית של הפעלת "מכונת המלחמה" המודרנית בשדה הקרב אשר בהעדרם ספק אם ניזכה בניצחון במערכה.
בניגוד לאמונה הרווחת בקרב ציבורים נירחבים הרי ששדה הקרב המודרני הינו תלת-מימדי. שדה הקרב הדו-מימדי שייך לתקופות בהן פלנגות אדומות וכחולות מדים צעדו כחיילי בדיל, מחנה למול מחנה וטבחו ללא רחם בצד השני פנים אל פנים ממטחווי חנית, חרב וביונט. הניצחון נימדד ברגיל במספר החיילים שנותרו על רגליהם לאחר שאזלה התחמושת , או אזלו החיילים הכשירים לאחד מהצדדים. המחשבה הצבאית של אותם הזמנים (עד לפני כ-200 שנים ), היתה פשטנית יחסית להווה כיום.
אנו כאן נבדל את שלשת העקרונות באורח גס להתנהלות אסטרטגית המאופיינת בהפעלת נושא "ההסחה וההטעיה" וניגזרתה "מאמץ ראשי ומאמץ משני" וההתנהלות הטקטית בנושא "אסטרטגית הגישה העקיפה". חשוב לציין כי ההבחנה הנעשית כאן אינה מוחלטת, שלשת העקרונות הללו יכולים לשמש לחילופין גם בהפעלה אסטרטגית וגם בטקטית.
כיום מעדיפים צבאות לפגוע בבטן הרכה של האויב והתחבולה הכרוכה בכך נחשבת ללגיטימית, על מנת לצמצם אבדות בצידנו ולהגיע להכרעה מהירה יותר בשדה הקרב. וזאת מלמד כי ההתקפה לכן נעשית במימד הצר והחשוף יחסית של הערכות האויב או במימד האנכי מעל ומאחורי קווי האויב. קרבות פנים אל פנים בנוסח "בלקלאווה" פסו מן העולם (דהיינו, הסתערות פרשים ראש בראש, המפורסמת ממלחמת העולם הראשונה, בחצי האי קרים). גם הופעת הטנקים אשר השיבו לזמן מה את ההרואיקה של הסתערות שריון בשריון, פנים אל פנים, בעיקר במלחמת העולם השניה בחזיתות המדבר המערבי וערבות רוסיה, אינה ישימה כיום במקרים רבים מפאת נשק אנטי טנקי משוכלל, ארך טווח ויעיל להפליא המבטל את ייתרון התנועה, האש והמיגון של הטנק וזאת בידי חייל חי"ר מחופר ונחוש ניתמך סיוע אווירי בידי מסק"רים ומל"טים. מאידך, גוסא, השינוי הנידרש בטקטיקת הפעלת השריון באמצעות עקרונות הקרב המתוארים כאן (גישה עקיפה, הטעיה ומאמץ ראשי מתעתע), מאריכים את משך ערכו ויעילותו של הטנק לשנים רבות נוספות.
כיום מהוות פעולות ההסחה והגישה העקיפה את מלכת הקרב דהיינו, להביא האויב להאמין כי אנו עומדים להתקיפו באמצעים, בזמן ובכיוון מסויימים, אך להפוך עליו את הקערה ולהתקיפו בזמן, בכיוון ובאמצעים השונים בתכלית אליהם הוא נערך.
עד הנה עסקנו בברור מאליו, בפרקטיקה פרגמטית צבאית המובנת למצער למרבית הקוראים. מכאן נמשיך לעבר "חלום ליל קיץ" צבאי והמדובר הוא בתקיפת צה"ל אפשרית באיראן. נעיר כי אין לנו כל מושג ירוק באשר לתכניות צה"ל לתקיפה, וכי מדוע שיהיה לנו. מבחינה זו אנו הדיוטות ככל קורא ממוצע. גם כל הנאמר כאן יש לראותו כהזיה תלושה ואין להסיק ממנה כי כך או אחרת יפעל צה"ל בבואו לתקוף את הגרעין האיראני.
אנו שומעים רבות על הכנת צה"ל לתקיפה אווירית כנגד מטרות הגרעין של הרפובליקה האיסלמית האיראנית. עיתונים ויידעונים שונים דואגים להאביסנו במטלות הניצבות בפני צה"ל בבואו להפציץ מהאוויר. ישראל נימצאת כ- 1500 ק"מ ויותר מיעדיה באיראן. עד היום נימנו כ- 400 אתרים הקשורים בתוכנית הגרעין האיראנית כפיתוח טיל נושא לפצצה, פיתוח מרעומים, דחיסת החומר הבקיע, תזמון הפיצוץ בהקף החומר הבקיע האמור להתניע את תגובת השרשרת, זיקוקו של האורניום (פלוטוניום?) לרמה בקיעה המפעילה תגובת שרשרת וכדומה.
פרסומים רבים מחצרצים את ההכנות הצה"ליות לחציית המרחק בקו אווירי בנתיב צפוני, (תורכיה), או בנתיב מרכזי (ערב הסעודית), או בנתיב דרומי עוקף. כבר הופרחו שמועות כי לתקיפה האווירית יידרשו לא פחות ממאה מטוסים (ניראה סביר) וצי מטוסי תדלוק כמו גם פעילות מדינית ענפה לשם קביעת נתיבי אוויר למעבר מטוסי התקיפה. ידיעות עקשניות גורסות כי ישראל נימצאת בתהליך קבלת פצצות חודרות בונקרים באיכות וביצועים לא נודעים עד כה לחיל האוויר הישראלי (פצצות בעלות סיכוי זניח לחדור ביצורי האיראנים).
לכל בר בי-רב בישראל ובאיראן כבר ברי כי התקיפה תעשה לכאורה במימד האנכי האווירי. זו נידמית כאפשרות הטובה והאפשרית ביותר. גם האיראנים כבר נישבו בתזת התקיפה האווירית הישראלית ומשגרי וקני הטילים למאותיהם כבר סומרים לשמים בחפשם טרף מעופף ישראלי.
אלא מאי, ישראל אינה מתכוונת כלל לתקוף מהאוויר כמאמץ ראשי. כל המהומה והמבולקה סביב האופציה האווירית הינה פעולת הסחה והטעיה. ישראל עמלה מזה מספר שנים על פעולת הסחה והטעיה אדירת ממדים להביא את העולם ובפרט את איראן להאמין כי עבור ישראל האופציה האווירית היא היחידה שיש להביאה בחשבון. אימוני חיל האוויר בתקיפות ארוכות טווח הינם מן המפורסמות, מאמצי ישראל להשיג פצצות חודרות בונקרים להטלה מהאוויר ומטוסי תדלוק להשקות את הארמדה האווירית הצמאה, נישאת כאמור מעל כל גליון עטיפת דגים מהתקשורת הישראלית העוקבת אחר פרסומי זו העולמית. אסטרטגית, הגישה העקיפה הקלאוזוביצית מיושמת (לכאורה עד עתה) דרך המימד האווירי התלת מימדי וההסחה וההטעיה הינה לכאורה התזמון והכיוון של התקיפה.
קברניטי ישראל מחצרצים את סגירתו של חלון ההזדמנויות לתקיפה האווירית עקב השלמת הגנת המתקנים הגרעינים האיראנים במעבה האדמה ומותחים בכך, בכוונת מכוון ובצדיה (ולצרכי הטעיה בלבד) את עצבי האיראנים והקהלייה הבינלאומית
האופציה האווירית (קרוב לוודאי באמצעות טילי שיוט ומל"טים חמושים ארוכי טווח בלא סיכון מטוסים מאוישים), הינה המאמץ המשני בלבד אשר יופעל כגיבוי והשלמות למאמץ הקרקעי הראשי. מאמץ זה ייושם אך רק כארוע משני לארוע העיקרי והוא "התקיפה" מן הקרקע. חוליות קומנדו ישראלי היוצאות מבסיסים צפונית לגבול האיראני ממדינות חבר העמים לשעבר, שוהות זמנים ארוכים במדינת הענק האיראנית, והזוכות לשיתוף פעולה ממתנגדי המשטר בתוככי איראן, כבר עמלות מזה זמן לשתול מתקנים גרעינים "נקיים" בסמוך ובקרבה צמודה למחילות התת-קרקעיות הראשיות של תוכנית הגרעין האיראנית. ישראל שותלת מתקני פצצות גרעין, באיפיון של "פצצות נויטרון" (פצצות גרעיניות טקטיות הנקיות מנשורת גרעינית רעילה), אשר מרעומיהן מוכווני הוראות תשדורות לווינים. למעשה, יכולים קובעי מדיניות בישראל לשבת בבונקרי הפיקוד בקריית משרד הביטחון בתל-אביב ולסתום הגולל על תוכנית הגרעין האיראנית, לקברה תחת מליוני טונות של שיפכי עפר וסלעים באמצעות הפעלת פצצות נויטרון המוכנות כבר להפעלה, באמצעות הוראת הפעלה פשוטה דרך לווינים.
שיטת פעולה זו מבטלת את מרבית הקשיים הכרוכים בתקיפה ארוכת טווח באיראן באמצעות מטוסים מאוישים פגיעים וחשופים לכל מרעין בישין. המרחק, הלוגיסטיקה הכרוכה במרחק, קוצר הזמן העומד לרשות התוקפים מהאוויר מעל המטרות, כושר חדירת הפצצות לתוך מנהרות פיתוח הגרעין אשר מוטל בספק כיום, כל אלו נעלמים למול תקיפה "יבשתית" כמתואר לעיל. דרך הגישה היבשתית למתקני הגרעין האיראנים נותנת בידי החלש, אמצעים שאינם בידי החזק יותר וישראל היא אסטרטגית החלש יחסית בסיפור זה לאור התנאים הלוגיסטים המסובכים. המקבילה הצבאית ממקומות אחרים למתווה "היבשתי" המתואר כאן היא פעולות גרילה המופעלות כנגד צבא סדיר חזק ומבטלות למעשה את פער האיכות בין הצבא הקונוונציונלי ללוחמי הגרילה, בעודה משטחת את שדה הקרב. הצפון-ויאטנמים הוכיחו במלחמתם באמריקנים באזורם תזה זו בהצלחה עצומה. הפלשתינים ניסו לשחזר הצלחת הוויאטנמים, במלחמתם בישראל (טרור, מבצעי התאבדות, אינתיפדה וכו') אך כשלו בכך באורח נחרץ מאחר שלא הביאו בחשבון כי התנאים באזורנו הינם שונים בתכלית מהנעשה בויאטנם (חוסר עומק אסטרטגי למשל) וכן לא הבינו כראוי את נחרצות היהודים הנילחמים על ביתם וחייהם הלאומים בניגוד לאמריקנים שהיו בוויאטנם אורחים לרגע.
וכך, בעוד "האחמדאינג'דים" ממשמרות המהפכה קורעים עיניהם לאיתור שמץ כנף של מטוס ישראלי, בעוד כל מערכת ההגנה האיראנית ומערכת ההגנה האווירית בפרט, על מערכות המכ"ם הרוסיות המשוכללות שלה, מכוונת כולה לשמים הכחולים, תתרומם ותבקע לפתע האדמה תחת רגליהם ותקברם על טיליהם וסרכזותיהם.
אך הבה ונזכיר שוב, הנאמר לעיל הינו כהזיית "חלום ליל קיץ" בלבד וכל קשר בינו לבין המציאות הינו מקרי בלבד (על מנת שלא נתוייג כ"חכמים שלאחר מעשה" נזכיר כי המתווה האסטרטגי לעיל שורטט על ידינו בשניים ממאמרינו כבר לפני ארבע שנים). כמובן שקיימות חלופות נוספות, ולא נפרט יותר משפורט, לפעולה התואמות עקרונות ידועים של ניהול מערכה. רוצה לומר, יש לשמור על מחשבה יצירתית וראש פתוח לפעילות אלטרנטיבית נוספת.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
